<- back to the concert site of Rishon le Zion

This originally is an Hebrew interview, 
taken from mouse.co.il

Read English translation here!

 

אסתר עופרים: 'אני במערב ולבי במזרח'

יום שישי 17 בספטמבר 2010 03:00 מאת: ליה פן, גלריה

תגיות: אסתר עופרים, יוני רכטר, ליה פן, שמוליק קראוס

השיר הכי חדש שאסתר עופרים שרה בהופעות שלה הוא משנת 1984. גדולת הכוכבות שישראל הוציאה מתוכה אי פעם כבר בת 70. בראיון לקראת הופעה בארץ היא מסבירה למה היא כבר לא שרה את "שיר הרעות", מתמודדת עם השאלה אם היתה מופיעה באריאל וגם מפתיעה בהכרזה שאולי תוציא אלבום חדש לראשונה זה יותר מ-30 שנה

אסתר עופרים

תצלום: אימג' בנק / Getty Images

"אני מתעוררת די מוקדם והכל לאט לאט. מה שנקרא חיים אטיים. אני מקשיבה למוסיקה שאני אוהבת, רואה חדשות בטלוויזיה, יוצאת לכל מיני סידורים. מה עוד? דברים רגילים לגמרי". כך מתארת אסתר עופרים את שגרת יומה בהמבורג, גרמניה, שם היא מתגוררת ב-30 השנים האחרונות. הצהרות מסוג זה העניקה עופרים גם לפני 20 ו-30 שנה, ולראשונה, כשהיא בת 70, נדמה שגילה מדביק סוף סוף את סגנון חייה. ב-28 בחודש היא תבוא להופעה אחת בארץ, בהיכל התרבות בראשון לציון, יחד עם התזמורת הסימפונית העירונית ויוני רכטר - שמלווה אותה בכל הופעותיה כבר יותר מ-30 שנה - במסגרת פסטיבל הזמר העברי.


אסתר עופרים מארחת את יוני רכטר יחד עם תזמורת ראשון לציון - לפרטים


 

עופרים אינה מרבה להופיע ועוד פחות מכך נוטה להתראיין. לוח ההופעות שלה לשנת 2010 כולל שש הופעות בלבד, חצי מהן בגרמניה ומחציתן בישראל (היא הופיעה כאן בחורף ובאביב). "כבר שנים שאני לא עושה יוגה או מדיטציה, אבל החיים שאני חיה זה כמו מדיטציה. לא לחשוב על דברים גדולים ופילוסופיים. אני נותנת לעצמי זמן. כך זה עובד אצלי; אני לא נותנת המלצות לאיש".

אז את לא עובדת יום-יום?

"לא, אני לא מבינה איך אנשים עובדים כל יום".

את הולכת לקונצרטים? לתיאטרון?

"אני קוראת די הרבה. בטלוויזיה אני רואה דברים היסטוריים, תרבותיים. אני לא מכירה סדרות ולא רואה סרטים בטלוויזיה. לפעמים אני הולכת לאופרה. על פי רוב מה שאני סופגת זה מהספרות שאני קוראת".

איזה ספר טוב קראת לאחרונה?

"כרגע אני קוראת ספר של קרן ארמסטרונג על פונדמנטליזם. אני די מחוברת לעולם, אבל לא לשטויות של העולם".

בראיון טלפוני מביתה עופרים נשמעת שלמה ושלווה, שומרת על הריחוק והאיפוק שכה מאפיינים אותה, אף שמפעם לפעם - במתכוון או בטעות - מבליחות להן אמיתות חושפניות על חייה. היא מדברת בעברית רהוטה כיאה לצברית (היא נולדה ב-1940 בצפת וגדלה בחיפה), אך חיתוך הדיבור שלה נשמע יותר כשל יקית אוריגינלית; אחרי כל כך הרבה שנים בגרמניה דבקו בה הגינונים והמבטא.

הרומן של עופרים (אסתר זייד בשמה המקורי) עם המוסיקה החל עוד בהיותה ילדה קטנה. "שרתי כבר בגן", היא מספרת, "תמיד שרתי". כשהיתה בת 16 הכירה את אבי רייכשטט, רקדן וזמר צעיר ויפה תואר. כעבור שלוש שנים התחתנו והקימו יחד עם שמוליק קראוס את "שלישיית העופרים" (כינוי שאימצו בשל עיני העופר של אסתר). עד מהרה פרש קראוס והם היו ל"צמד העופרים".

ב-1962 שלחה ישראל את הזוג לייצגה בפסטיבל סופוט בפולין, בשיר "סתיו", ולאחר שזכו התמקמו בז'נווה וניסו את מזלם באירופה. שנה לאחר מכן שלחה שווייץ את אסתר עופרים לאירוויזיון מטעמה. בשנים שלאחר מכן חלקו בני הזוג את זמנם בין שווייץ לניו יורק והקליטו כמה אלבומים. בד בבד החלה עופרים לטפח קריירת סולו. היא כונתה בעיתונות הגרמנית "הזמיר מחיפה", נבחרה לזמרת השנה בגרמניה ב-1966 וזכתה בשני תקליטי זהב בעבור אלבומיה "That's Our Song" ו"Sing Hallelujah" ובפרס האלבומים הצרפתי היוקרתי "גרנד פרי אינטרנשיונל".

וזה היה עוד לפני השיא האמיתי. ב-1968 הוציאו "העופרים" את השיר "סינדרלה רוקפלה", שנחל הצלחה חסרת תקדים ליוצרים ישראלים, טיפס לראש המצעד הבריטי והפך אותם לסטארים אירופאים. הזוג היה לדבר הכי קרוב לבראנג'לינה שהיה אי פעם בישראל: הם הוזמנו להופיע מול המלכה אליזבת השנייה באולם רויאל אלברט, התארחו במסיבות לצד הביטלס ונינה סימון, שהיתה לידידה קרובה של עופרים, וכיכבו בתוכניות אירוח יוקרתיות באנגליה ומחוץ לה. "לאחרונה מישהו סיפר לי שהוא ראה קטע ביוטיוב שבו התארחתי בתוכנית של דייוויד פרוסט. אני לא מחוברת לאינטרנט", היא מתוודה, "אז לא ראיתי את זה, אבל הייתי מיודדת עם פרוסט והוא הזמין אותי להתארח אצלו בתוכנית בשנות ה-60 המאוחרות. אחרי ששרתי את 'Yesterday' של הביטלס הוא אמר, 'עכשיו אני מבין למה ישראל ניצחה במלחמה'".


אסתר ואבי עופרים, 1960. התופעה הכי קרובה לבראנג'לינה שהיתה אי פעם בישראל | תצלום: אימג' בנק / Getty Images

עופרים לא ששה לדלות מזיכרונה סיפורים נוצצים נוספים מתקופת הזוהר שלה. ידידים של הזוג מאותה תקופה סיפרו כי אבי היה נוהג להסיע את אסתר הביתה בתום ההופעות וחוזר למסיבות לבדו. "לא הרגשתי סטארית", היא נזכרת. "זה היה כל כך מובן מאליו בשבילי להיות במסעדות מפוארות ולהכיר אנשים מפורסמים, אבל אף פעם לא הייתי מספיק מרוצה מעצמי, זה אף פעם לא היה מספיק. היה לי ידיד בזמנו, עדי סמל (שבהמשך הפיק את הופעותיה, ל"פ) והוא תמיד אמר לי, 'את לא יודעת ליהנות, את לא יודעת לבלות'. האחריות שלי היתה כל כך גדולה שזה מבטל את הבילוי".

הפערים בין בני הזוג עופרים הלכו והעמיקו: הוא רצה ליהנות מהחיים הטובים בעוד שהיא רצתה לשבת בבית; הוא רצה שימשיכו להוציא להיטי פופ קלילים כמו "סינדרלה רוקפלה" ואילו היא התעניינה בכיוונים אמנותיים יותר. ב-1970 התגרשו ופירקו את הצמד המצליח. בעוד שסיפור חייו של אבי עופרים מאז כולל התמכרות לסמים, שיקום וראיונות פרובוקטיביים שבהם האשים את האקסית באגואיזם וסנוביזם, אסתר עופרים המשיכה לעבוד - בשקט, בקצב שלה.

מאז ועד היום הוציאה רק אלבומי אולפן ספורים, האחרון שבהם לפני יותר מ-30 שנה. היא ממשיכה להופיע, בעיקר בישראל ובגרמניה, ומקפידה על רפרטואר מגוון, שכולל זמר עברי, שירים של קורט וייל, לאונרד כהן, יוני רכטר, הביטלס, שירי רנסנס ובארוק, שהמכנה המשותף שלהם, מלבד אהבתה אליהם, הוא גילם המופלג. השיר האחרון - והטרי ביותר - שעופרים הוסיפה לרפרטואר הוא "הללויה" של לאונרד כהן, מ-1984. ההופעות שלה נדמות ככניסה לקפסולת זמן, הן מבחינת השירים והן מבחינת ההגשה.

איך את מנסה לחדש בהופעות את החומרים האלה?

"זה פשוט קורה. יש גם אנשים אחרים מסביב, נגנים, מעבדים, יוני רכטר מבין את רוח השירים השונים ועושה עיבודים נפלאים. זה פשוט לאהוב את החומר ולהתחבר כל פעם מחדש".

כבר 33 שנה את עובדת רק עם רכטר, למה בעצם?

"את יוני אני מכירה מ-77'. נוח לי אתו ואני אוהבת אותו והוא מוכשר, טוב ונדיב וזה פשוט מאוד".

למה את בוחרת לשיר שירים מעולמות מוסיקליים שונים? זה לא מסובך להיכנס לעולמות כה רבים?

"יש לי פשוט הכישרון הטבעי להתחבר לכל מיני עולמות מוסיקליים. הטעם שלי פרוש לגמרי. אני אוהבת מוסיקה צוענית, הודית, רנסנס, בארוק. בהופעות הראשונות שלי בישראל העזתי לשיר שיר של אורלנדו די לסו מהמאה ה-17 לצד שירים כמו 'Mad About the Boy' ושירים של לאונרד כהן ויוני רכטר. הכל יפה בשבילי, אני אוהבת את כולם".

מה מתוכנן להופעה הקרובה בישראל?

"זה פחות או יותר דומה להופעה שערכתי במארס האחרון בארץ. הבסיס הוא השירים הישראליים הישנים שלי פלוס כמה שירים חדשים יותר של יוני רכטר, ונבצע יחד עם התזמורת הסימפונית את 'Somewhere' מ'סיפור הפרברים' שהרבה שנים לא שרתי וגם שיר קובני משנות ה-40. בנוסף לכך יש ביצוע ל'Alabama Song' של קורט וייל, שהוא שונה בביצוע עם התזמורת הגדולה".

את מקשיבה גם למוסיקה חדשה?

"יש לי בן בן 27, שמו דויד, ודרכו אני מכירה מוסיקה חדשה (דויד נולד מנישואיה השניים של עופרים לגבר גרמני הצעיר ממנה ב-18 שנה, שממנו נפרדה ב-2002, ל"פ). הוא לומד בברקלי, בית הספר למוסיקה בבוסטון, והוא שולח לי אוספים של דברים שהוא אוהב. לפני כמה חודשים הוא שלח לי דיסק עם שירים של 'אנתוני אנד דה ג'ונסונס', רופוס ויינרייט וריאן אדמס והם מאוד מצאו חן בעיני".

ומה בנוגע למוסיקה שדויד עושה? את מתחברת לסגנון שלו?

"מאוד. זה מזכיר את האמנים האלה. הוא עובד על אלבום, אבל זה לוקח לו קצת זמן".

אני יודעת ששואלים אותך את זה בכל ראיון וכל פעם את משיבה בשלילה, אבל האם קיים סיכוי שתוציאי אלבום חדש?

"מדברים אתי על זה באופן די אינטנסיבי ואני מתחילה אולי להתפשר. אבל קודם כל תני לעבור את ההופעות שיש לי. אולי אני אשב עם יוני קצת ונחשוב על חומרים".

את מקשיבה ליוצרים ישראלים צעירים? יש סיכוי שמישהו מהם ישתלב באלבום?

"אני לא מכירה, זה מאוד מצער אבל זאת האמת. התרבות שלי היא לדעתי לא מיושנת, אבל אולי לדעת רבים היא כן. היוצרים הצעירים שהזכרנו שמוצאים חן בעיני לא מתנגשים עם האטמוספירה והיצירה שלי. זה תמיד פואטי, זה תמיד רך ואם יש כאלה בישראל אני אשמח לשמוע".

איפה זה אריאל?

בשנים האחרונות עופרים מתקבלת בזרועות פתוחות בכל פעם שהיא באה להופיע בישראל, אך היחסים בינה לבין המדינה שאותה עזבה לפני יותר מ-45 שנה לא תמיד היו חמים כל כך. באמצע שנות ה-60 שיריהם של "צמד העופרים" העלו אבק בתקליטיות של תחנות הרדיו בישראל, לאחר שהזוג עשה את הנורא מכל - עזב את הארץ ועוד קבע את מקום משכנו החדש בגרמניה, לא פחות. בנוסף לכך, בישראל התרוצצו שמועות שלפיהן הזוג הופיע בערב יום כיפור. כשהיו באים לבקר, ספגו מבטי שנאה והתלחשויות עוינות, שהובילו אותם להסתגר בבית המלון.


יוני רכטר. לדבריו, "אנחנו כל הזמן מאלתרים יחד" | תצלום: דניאל צ'צ'יק

החרם הופסק כאשר חיים טופול נפגש עם יצחק לבני, מפקד גלי צה"ל אז, והבהיר לו כי "העופרים" מקפידים לשיר לפחות שיר ישראלי אחד בכל הופעה ומדגישים את ישראליותם. במקביל חזרו בהם בני הזוג מכל השמצה על ישראל שיוחסה להם והסולחה יצאה לדרך. קשה שלא להשוות בין מצב הרוח הלאומני שמשקפים הסיפורים על אותם ימים לבין זה שפוקד את ישראל כיום, רק שהקורבנות הפעם הם לא "נפולת הנמושות" שיורדת מהארץ, כי אם כאלה שמסרבים להופיע בשטחים שכבשה.

הכוונה אינה להפוך אותך שוב למטרה לחצי הפטריוטיזם, אבל אי אפשר שלא לשאול - היית מוכנה להופיע באריאל?

"אני חושבת שלא היו מזמינים אותי כי אני בוגדת".

את חושבת שאת עדיין נתפשת כך?

"זה כבר לא באמת מעסיק אותי. בשנות ה-70 שרתי שיר על הפרטיזנים הצרפתים שנקרא 'The Song of the French partisan'. בארץ הבינו את זה כאילו אני בוגדת כי אני שרה על הפרטיזן הפתחי, ולא היו דברים מעולם. זה שיר על הפרטיזן הצרפתי שנלחם בנאצים. כך שהטיפשות הזאת קורית כל הזמן".

את מרגישה שמחפשים אותך?

"לא וגם לא אכפת לי, כי האמת שידועה לי היא החשובה. זו היתה רק דוגמה למקרים רבים מהסוג הזה שקרו לי. דוגמה לבורות, חוסר נאורות, חוסר ידע".

אבל אם כן היו מזמינים אותך היית באה?

"אני אפילו לא יודעת איפה זה בדיוק אריאל. כשאריאל שרון היה שר הבינוי והשיכון הציעו לי דרכו להופיע בשטחים וזה לא עניין אותי. זו פחות או יותר התשובה שלי גם כיום. ואני לא אוהבת לקחת חלק במלחמות כאלה כשאני לא שם. לפעמים אני מרגישה גם שאין לי זכות להיות נגד או בעד בדברים חשובים כאלה".

ברפרטואר שלך יש לא מעט שירי זמר עברי שנהפכו ברבות הימים לשירים בעלי נופך לאומני, או כאלה שמרבים לשיר בימי זיכרון, כמו "שיר הרעות". את לא מתקשה לשיר אותם כיום?

"את 'שיר הרעות' אני לא שרה כבר הרבה שנים. זה שיר אנכרוניסטי. כששרתי אותו בגיל 20 זה עוד התאים לאווירה ולצרכים שהיו בארץ. אבל אם אני שרה את 'היו לילות', אז לדעתי זה שיר אהבה, זה יכול להיות שיר אהבה לכנרת ואני מאוד אוהבת את הכנרת כי נולדתי שם. אז אין לי בעיה עם מה שאני שרה, הכל לגיטימי. אין לי עוד שירים כאלה, אני לא יפה ירקוני".

יכול להיות שהריחוק מהארץ מאפשר לך לשיר את השירים האלה? עד כמה את מרגישה מחוברת למה שקורה כאן?

"יכול להיות, אבל הרבה שנים הייתי מנויה לעיתון 'הארץ' וקראתי את גדעון לוי ועמירה הס. אני יודעת מה קורה שם אצלך בישראל. השירים האלה לא מתנגדים לדעתי למה שקורה היום או מה שקרה אתמול. חוץ מזה, אני מתייחסת לשירים כמשהו כמעט נצחי אם יש בהם טעם או אמת".

איפה את מרגישה בבית, בגרמניה או בישראל?

"אני תמיד אאוטסיידרית, גם בתל אביב וגם בהמבורג. זה כנראה הגורל היהודי".

הגורל של הגולה היהודי או של היהודי באופן כללי?

"תראי, מה שקורה עכשיו ליהודים בישראל זה מעין פאטה מורגנה. אני לא יודעת כמה הם מרגישים אאוטסיידרים, כי הם מרגישים אדוני הארץ, אבל אני מעדיפה לא ללכת לכיוון יותר מדי פוליטי. אני פשוט נולדתי אאוטסדיירית. זה לא קשור לזה שאני ישראלית או יהודייה באירופה. זה הטמפרמנט שלי, זה האופי שלי, אני איכשהו קצת שונה".

ובכל זאת, את יכולה להגיד איפה הלב שלך נמצא? בארץ, בגרמניה?

"מה אמר יהודה הלוי, 'אני במערב ולבי במזרח'? אני לא יודעת איפה הוא, נדמה לי שבצד שמאל של הגוף. זה חפץ, איבר. אני נמצאת עם עצמי ואם אני נמצאת עם אנשים נבונים אז אני מרגישה בנוח".

למה את הכי מתגעגעת בארץ? יש מקומות שאת מקפידה לפקוד בכל ביקורייך?

"הגליל כמובן. בביקורי האחרונים בירושלים היה לי טוב שם, אבל משהו גם לא טוב, תחושת מחנק. אבל אני אוהבת מאוד את הגליל ואוהבת את זה שיש שם גם כפרים ערביים ולקנות בשוק שלהם משהו".

מסעדות?

"לא אכפת לי ללכת לאכול חומוס טוב".

עד כמה את משתמשת בעברית?

"כשהגעתי להמבורג הייתי יותר מחוברת לאנגלית מאשר לגרמנית, אז יש כאן אנשים שאני עדיין מדברת אתם באנגלית. בעברית אני משתמשת כשאני נמצאת בארץ וכשאני משוחחת עם קרובי מהארץ בטלפון".

עם הבן שלך את מדברת גרמנית?

"גם גרמנית וגם אנגלית כי זו עכשיו השפה שלו. הוא גם נולד בניו יורק. אבל בעיקר גרמנית, כי הוא הלך כאן לבית ספר, אביו גרמני וזו התרבות שהוא ספג".

באיזו שפה את חולמת?

"זה תלוי על מה אני חולמת. אם אני חולמת שאני מדברת אתך אז זה יהיה בעברית".

ולאיזו שפה את מרגישה הכי מחוברת?

"לעברית, עדיין. אף על פי שאני הכי פחות משתמשת בה לצערי".

בראיונות האחרונים שהענקת לעיתונות בישראל אמרת שאת שוקלת לחזור הנה. את עוד חושבת על זה?

"אני חושבת שיש סיכוי שזה יקרה אבל אני זקוקה לקצת דחיפות ועזרה מפה ומשם בעניינים הלוגיסטיים. איך אורזים את החיים שלך? אף פעם לא עשיתי את זה. אמנם עברתי הרבה דירות וערים במשך חיי אבל אף פעם לא עשיתי את זה לבד. זה לא פשוט וזה די מפחיד אותי. אבל אני אמצא דרך. זה עדיין לא בתכנון אבל זה בראש".

מה מעורר בך חשק לחזור?

"כשאני נמצאת בתל אביב אני מאוד נהנית ממנה ואולי אני לא ארגיש אאוטסיידרית".

את חושבת?

"לא, לא באמת. יכול להיות שהסיבה שאני חושבת על כך היא שאני רוצה להיות חלק ממשהו שהוא באמת אני. אבל שוב, יכול להיות שאלה משחקים או בריחות, אולי אני בורחת מעצמי, מפה. אין לי תשובה פסיכולוגית לרצון הזה".


 

חידת האייקון

אסתר עופרים היא אייקון, אומר יוני רכטר, ולא רק בישראל: "בעשר השנים האחרונות אני מופיע אתה המון בגרמניה ובאירופה, ואף על פי שהיא אדם שממעט ביחסי ציבור, היא מוכרת שם ויש קהל גדול. היא זמרת גדולה שהשנים רק היטיבו עמה. היא כל הזמן גדלה, קודם כל כבן אדם ואז כאמן. תמיד מעניין אתה, תמיד קורה משהו. במובן הזה היא קצת כמו זמרת ג'ז, כי אנחנו כל הזמן מאלתרים יחד. אף על פי שאנחנו שרים אותם שירים, בכל זאת כל פעם זה אחרת. זו הגדולה שלה. גם בחזרות, היא אף פעם לא שרה סתם את השיר, היא תמיד שרה אותו בצורה מלאה וכל פעם אחרת. חוץ מכישרונה הגדול היא אדם מעניין וחידתי וזה בוודאי מוסיף להיותה אייקון".

בראיון עמה היא אמרה שהיא מוכנה לעבוד על אלבום חדש. מה דעתך? יש חומרים חדשים שיתאימו לה לדעתך?

"האמת שזו בשורה משמחת בשבילי, לא ידעתי על זה אבל אני תמיד אשמח להשמיע לה חומרים. היא לא אדם שמבצע כל שיר, היא יודעת מה מתאים לה. היו שירים שאהבתי ורציתי שנעשה ביחד, שהיא לא רצתה ואמרה שלא יתאימו לה. 'I Saved the World Today' של 'יוריתמיקס', לדוגמה. לפעמים יש לי תחושה שהקהל רוצה לשמוע דברים חדשים, אבל היא אדם ללא פשרות. העובדה שיש לה טעם ואופי והיא דבקה בדבר ולא הולכת אחרי אופנות ורייטינג, זה משהו שאני מעריץ אצלה ומנסה ללמוד ממנה. ברור שרוקנרול היא לא תעשה, אולי משהו אתני אבל עכשווי, נראה".

כשהוא נשאל כיצד הוא מסביר את הקשר הארוך והיציב ביניהם משיב רכטר: "אין לי מלה חוץ מלהסיר בפניה את הכובע. היא האדם היחיד שעובד אתי כבר 33 שנה והיא לוקחת אותי לכל הופעה שלה. אין אדם שהלך אתי כזאת דרך, חוץ מעלי מוהר ומיקי גורביץ, אבל הם עבדו עם אחרים וזה לגיטימי. יש בינינו סוג של חופש, שמצד אחד נותן מרחב זה לזה מבחינה אמנותית ומצד שני נותן ביטחון, והשילוב הזה עובד לשנינו. גם לי אף פעם לא נמאס".

תאר אותה בקצרה.

"שילוב של שבריריות ועוצמה, וזה פשוט שילוב מרתק. מצד אחד עוצמות בלתי נגמרות ומצד שני הדמות הזאת, הקטנה מבחינה חיצונית. אגב, היא נראית נפלא, כל כך יפה, הזמן לא עושה בה את שמותיו".


www.esther-ofarim.de